התוכנית להסבת שטחי משרדים למגורים אותה מגדיר משרד השיכון כאחת  הדרכים הבולטות להתמודדות עם משבר הדיור, עלתה חזרה לסדר היום, עם אישור הצעת החוק על ידי ועדת הפנים והועדה להגנת הסביבה בשבוע שעבר במסגרת חוק ההסדרים. 

לפי הצעת החוק, ניתן יהיה להסב שטחי תעסוקה לדירות מגורים שיכלול לפחות 40 יח”ד בגודל של עד כ-50 מ”ר בקרקעות פנויות בלבד, בשיעור של עד 30% מהשטח הכולל של זכויות הבנייה שאושרו, וזאת בהליך של היתר ללא צורך בהגשת תוכנית. הרעיון הוא להסבר מבנים או לשלב במבנים חדשים יחידות דיור קטנות עבור צעירים, סטודנטים ומבוגרים בני הגיל השלישי. יש לציין כי הסמכות למתן היתר להסבת מבנה היא בשיקול דעתה של הועדה המקומית.

על הנייר, נראה שהתוכנית יכולה להוות פתרון משמעותי להגדלת היצע הדירות, בעיקר עבור אותם צעירים שידם פחות משגת. אולם, על מנת שהתוכנית לא תכשל ותמלא את ייעודה, כפי שקרה לתוכניות ממשלתיות רבות אחרות לפניה, יש לקבוע גבולות גזרה ברורים – מיקום וזמן. כזכור תוכניות מחיר למשתכן ומחיר מטרה לדורותיהן סמנו את היעד – בנייה מאסיבית של מאות אלפי יח”ד במחירים נגישים לצעירים ומחוסרי דיור. אך המהלך גרר גם ביקורת רבה על יישום התוכנית באזורי ביקוש בתל אביב או בקרבת חוף הים, ביקורת על חוסר ההתאמה בין המיקום למוצר וקהלי היעד. גם כאן, ההסבה למגורים חייבת להתקיים במקומות שיהיו מספיק אטרקטיביים לאותן אוכלוסיות מחד, אך לא ייושמו באזורים בהם הביקושים לשטחי משרדים בנסיקה והביקושים קשיחים כמו בתל אביב. על התכנית להיות הוגנת גם כלפי הרשויות המקומיות שעבורן שטחי תעסוקה ומשרדים מהווים מקור להכנסה.